<h1>מעשה הגאונים סימן ס"ו</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
שאלת על ידי אחי, מחמת קטן בן י"א שנה שקידש לו אביו אשה בעדים (שבעה) אם ימאנו צריך גט או לא, ושגיר מן וורמוישא אצל רבינו ר' יצחק בר' משה נ"ע ושאל זאת והשיבהו כאן בכתב ידו, חזיתי גבר הגון מהיר במלאכת שמים חבוש בלי למוש מאהל להגות יום וליל, לדלות בארות עמוקים לפענח חדרי תושייה להשקות עדרים להפיץ מעיינותיו חוצה ולהידהן להתפטם למקריבים בצילו שמוע מפקד, פיצת שפתיו ברור מיללו בשל אשר שלה דגים למצוא גדולים וקטנים למלאות אוצרו הבלום ומשו' וכמוס ותקוע ומיצוי בירורי מידותי' טפופות וגדושות ומבורצות לאין סוף הנה הוא גם הוא האהוב וחביב והיקר ידידי חמודי נכבדי ר' נתן בר' מכיר זצ"ל יהי רצון בעל מלאכתו לבלות ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ולהצליח חפץ יוצרו בידו ולמלאות כל משאלות לבו כרצון לבו ונפש העלוב יצחק האוהבו באהבה קשורה בכל לב. הנה באתי להשיבו על משאלתי אחיו הגאון לפי דלי דלות דעתי כי מה חוח ביער לחוות דעי נגד אלוני בשן ברושי ארזי הלבנון אעפ"י בעניותי צריכה גט כי מצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וזה גלוי ובאר שזכות הוא לאדם שמקדש לו אשה הוגנת ותנן [גיטין י"א ע"ב] האומ' תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור [זה] לעבדי רצה לחזור [ב]שניהן יחזור דברי ר' מאיר וחכמים אומ' בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים לא מפני שזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות והלכה כדברי חכמים ובכל צד ומכל עיניין אין לומר שלא יהא לו זכות שאם לא תיושר בעיניו הרשות בידו לגרשה לישא אחרת ואם ישרה בעיניו יקיימינה, ועוד בכל מקום מצינו שהחמירו חכמים בספק אשת איש שבכל מקום ששנינו חולצת ולא מתייבמת היינו משום ספק אשת איש ולחומרא אע"ג דפסלינן לה מכהן. ועוד רובה זה שלא מיחה בקידוש' אביו עד י"ג שנים וחצי מאן לימא לן דילמא ארצוי ארצו קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקביל ולאחר מיכן חזר בו ואין חזירתו חזרה גמורה ואינה יוצאת בלא גט ועוד שלא יהו בנות ישראל הפקר ובכל עיניין אין לפקפק באיסור אשת איש ואם נפשך לומ' [קידושין מ"ה ע"א] נתרצה האב אמרינן נתרצה הבן [לא אמרינן] יש להשיב והא לא משתעי אלא בגדול שקידשו אביו שלא מדעתו ורג(י)לים לדבר שבגדול מיירי מדפריך ואמ' [שם ע"ב] דילמא (שלא יהא) שויה שליח ואם בקטן והא אין שליחות לקטן. ועוד ראיה לדבר לתופשי קידושי האב שקידש לבנו קטן וזה אחד מן הדברים שמוטלין על האב לעשות לבנו להשיאו אשה [שם כ"ט ע"א], ואי אפשר לומ' [ש]דבר זה מיירי בגדול, דדומיא דהנך למולו ולפדותו וללמדו ספר וללמדו אומנות. מה הנך בקטן אף להשיאו אשה בקטן דבן [ט'] ראוי לביאה. ועוד ראיה אחרת דזו מיירי בקטן מדאמ' [בראשית רבה ס"ג י'] חייב אדם ליטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך אומ' ברוך שפטרני מענשו של זה, מדפטיר מכאן ואילך מכלל דעד השתא בחיוב עליו, ושלום. ועל שטר המתנה שאמרת שנוהגין לכתוב, אם תגבה עם הכתובה אם לאו, אם ישנו שטר המתנה בידה תגבה כל מה שכתוב בה ואפי' מן היתומים לבד מכתובתה ואם אינו בעין אינה יכולה להוציא מן היתומים כלום בשבועתה אבל [אם] היא תופסת, תשבע ותגבה הכל המתנה והכתובה. כן השיבוך רבותינו עליהם הברכה והשלום ועלינו בזכותם, אבל רבינו שלמה בר' שמשון פוטרה בלא גט מדראי' שכתוב במסכת קידושין [נ' ע"ב] וכן קטן שקידש אעפ"י ששיגר סבלונות וכו', ואף הרב ר' קלונימוס מן רומי נ"ע פוטרה בלא גט ואין ח(ו)ששה לאותן קידושין ומראה ראיות בשאלתות דר' אחא בס' הזהיר. ואני יקר עיינתי בספר הזהיר ולא מצאתי שהיתה ראיה נדמית להאי טענה שקידש לו אביו בלא דעת הבן כי אם זה המעשה, מעשה מי שהלך לקדש לבנו [אשה] ומשך בני אדם עמו והלכו לכל הדברים על עסק הקידושין וע(ו)סק הכתובה על דעת זקינתה, והנערה הי[ת]ה מבפנים בחדר ומשהתקינו כל הדברים על דעת הזקינה ועל דעת העדים ואמרו העדים נדע דעתה של נערה, נכנסה אחותה הגדולה לשאול את פיה בחדרה ואמרו להן שאמרה הנערה כל מה שזקינתי עושה מקובל עלי ויצאו להן על הדבר הזה, ואחרי ימים כיון שבאו לקדשה, באו האיסטרטיוטין וברחו הכל לפניהם ולא אכלו ולא שתו שם ולא נגמר הדבר ולא נתקדשה ואפי' הנערה לא היתה שם, אלא שהביא החתן מעט בשר ובשלו יורה אחת של בשר בביתה של נערה ואכלו בביתה של נערה ואכלה הנערה ממנו וביום השני מתה זקינתה וחזרה בה הנערה אחר מיתת זקינתה ובא אדם אחר לקדשה ובא אביו של אותו הנע' ואמ' מקודשת היא לבני ובאו העדים והעידו כדעת זו שכתוב למעלה, כך היא המעשה שואלין למי היה הבשר ושאלו ואמ' השליח, נתן לי אביו של נער כסף אחד ליקח בשר ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנערה משמו של אבי הנער וקיבל' אותו אחותה הגדולה ממנו, שאלו את הנערה אכלת מן הבשר אמרה הן, אלא ששאלתי אחותי הגדולה הבשר הזה מהיכן הוא אמרה לי אחותי בהמה אחת היתה לנו והיתה מסוכנת ושחטנו אותה כיון שאמרה לי כן אכלתי מן הבשר, אחותי הטע', וכשנכנסה אחותי מן הפעם הראשון לשאול אמרתי לה איני מקבלת עלי(ו) ויצאה, אינ(ה)[י] יודעת מה אמרה להן. והנערה יתומה ועומדת על פירקה, אבל הנער עד עכשיו לא הביא סימנין בן אחת עשרה שנה. כך הוא מעשה. תשבע הנערה במעמד אחותה הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו היה ושלא שילחו אביו של נער בדעת הזו לשם קידושין בספר תורה, [ו]מותרת היא להינשא לכל מי שתרצה בלא גט ולכהן היא מותרת. ומ(י)[זה] בקש לדקדק מה שמשביעין שלא קיבלתן לשם קידושין, לפי שהיא עומדת על פירקה, ואינה יכולה למאן, ואילו היתה קטנה כמו הנער קטן אפילו קיבלתן לשם קידושין ואחר כך ממאנת מצי למאן ואינה צריכה גט. ותמהתי על זה ואילו היתה קטנה פחותה מבוגרת והשיאוה אחיה ואמה אפי' קידשה גדול (משיא) [מצי] למאן לכשגדלה, וכל שכן שקידשה אביו של נער, והנער היה קטן בן אחת עשרה. ומצאתי ראיה בהלכות גדולות שקידושין של קטן לא כלום הם דהכי מסקנ' דהילכתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה, ואם נשא אשה והוליד בנים ועדיין לא הגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד, אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה אבל בניו כשרין הן ונקראין על שמו ואם בא להוציא אין צריך גט ליתן לה וכשיגיע לשלש עשרה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת, ואסור לשהות עם אשתו בלא כתובה וקידושין לאחר שלש עשרה ויום אחד מפני שהכתובה הראשונה אין משתעבדין נכסיו בה, ואם בא עליה לאחר שלש עשרה ויום אחד אעפ"י שלא קידש' ולא כתב כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה הימנו גט שאין אדם [עושה] בעילתו בעילת זנות וקנאה בביאה. ומהכא מצי למידק מדקאמ' לכשיגיע לשלש עשרה ויום אחד יחזור ויקדש מכלל דאותן קידושין הראשונים שקידש כשהוא קטן לא כלום הן, כשלא קנאה בביאה ואינה צריכה ממנו גט על אותן קידושין הראשונים כשלא קידשה לאחר י"ג ולא קנאה בביאה.
